שאלות נפוצות

"כל מקרה לגופו". לכל תיק קצב התנהלות משלו בהתאם לנסיבותיו. יש תיקים פשוטים או "בשלים" שניתן לסיימם תוך זמן קצר יחסית, לעיתים אפילו אחרי מכתב התראה לפני תביעה, ומבלי צורך להגיש אפילו כתב תביעה, ויש תיקים מורכבים, או כאלה שבהם הפגיעה והנזק "טריים" עדיין, שיש להמתין להתגבשות הנזקים (עפ"י רוב בנזקי גוף מדובר בפרק זמן של כשנה עד שהמצב נחשב יציב) ולנהלם בהתאם, גם אם לאורך זמן. יש תיקים שניתן לסיימם בתשלום פיצויים מבלי להגיש תביעה לבימ"ש, וזאת במשא ומתן ישיר למול חברת הביטוח שאורך לרוב מספר חודשים. יש תיקים שאין מנוס מניהולם אלא בבימ"ש, לעיתים במשך מספר שנים. בכל מקרה, החוכמה איננה לסיים תיק "מהר", רק כדי לקבל כל פיצוי שהוא, והעיקר שיהיה מהיר. החוכמה היא לדעת ולזהות אם מדובר בתיק עם סיכוי לנכות ופוטנציאל לפיצוי כספי ותשלום פיצויים גבוה (עניין של ניסיון לרוב) ולהתנהל נכון ובסבלנות כדי למקסם את התוצאה. כאן בדיוק באים לידי ביטוי ונבחנים נסיונו ומקצועיותו של עורך הדין המייצג, שיידע להכווין אתכם ולתת לכם את הייעוץ הנכון כיצד להתנהל. פנו אלינו עוד היום לקבלת ייעוץ!

שאלת "מיליון הדולר"! (ולא, ככל הנראה, התשובה איננה "מיליון דולר"). מי מאיתנו לא מכיר "מישהו" ששמע מ-"מישהו" על אח של "מישהו" שקיבל פיצוי כספי של כמה מאות אלפי שקלים (אם לא יותר), "בדיוק" על אותו דבר. יכול להיות שאתם אפילו מכירים באופן אישי מישהו שקרה לו "בדיוק מה שקרה לכם" וקיבל סכום כסף יפה כפיצוי. ואולם, חשוב לדעת ולהבין כי בפועל ובפרקטיקה - כל מקרה נבחן, ותמיד ייבחן, אך ורק לגופו ולנסיבותיו. אין ולא ניתן ללמוד מנזק שנגרם ופיצוי כספי שניתן במקרה אחד לגבי הנזק והפיצוי במקרה אחר, אפילו אם ה"שמועות" נכונות ואפילו אם המקרה שלכם "דומה" לכאורה. תשלום פיצויים הוא תוצאה של שקלול של מספר רב של גורמים ושיקולים אינדיבידואליים לכל נפגע ולכל מקרה (טיב הפגיעות, קיומה של נכות רפואית וטיבה ושיעורה, קיומה וטיבה של נכות תפקודית, גובה השכר, פגיעה בשכר, צורך בעזרה, צורך בטיפולים והוצאות ועוד), כמו גם ובעיקר הערכה של סיכונים וסיכויים. חלק מהדברים והנתונים ידועים לפעמים מראש או מתבררים תוך זמן קצר (למשל, גובה השכר שניתן לברר מהתלושים). חלקם מתבררים בחלוף זמן ולאחר התגבשות הנזקים (כמו למשל נכויות שמתבררות עפ"י בדיקות וחוות דעת מומחים רפואיים) וחלקם (הערכות של סיכונים וסיכויים) טעונים יכולת ניתוח והפעלת שיקול דעת משפטיים המבוססים על ידע מקצועי וניסיון רב שנים בתחום ומבוצעים כל העת ומשתנים בהתאם להתקדמות ולהתפתחויות בהליך. כעו"ד מקצועיים ואחראים שמכירים וחיים את התחום, לא נסכים "לזרוק" לכם סכומים ולא נבטיח לכם לעולם "סכום" אותו תקבלו, אך תמיד נשתף אתכם ונפעל למקסם את הפיצוי שתקבלו. פנו אלינו ונשמח לעזור ולסייע!

בגדול, נכות יכולה להיות כל פגימה, מום, ליקוי או מגבלה נפשית, רגשית, שכלית או גופנית שהיא, שגורמת בפועל, או שיש באפשרותה לגרום, לשינוי לרעה במצב הבריאותי-נפשי-שיכלי-גופני של האדם, ו/או להשפעה לרעה על יכולתו של אדם לנהל את עצמו, לתפקד או ליצור אינטראקציה עם הסביבה. ככל שהדבר נוגע לעולם המשפט ולתביעות בגין נזקי גוף, קיומה של נכות, טיבה, שיעורה והשפעותיה (אם בכלל) נבדקים, נמדדים, מכומתים ונקבעים על יסוד התיעוד הרפואי, לרבות בדיקות עזר והדמיה, עפ"י בדיקות קליניות וכן ובשורה התחתונה ע"י מומחים רפואיים שתפקידם לתת חוות דעת בעניינו של הנפגע, ושללא חוות דעתם - אין ולא ניתן להוכיח (או לסתור) טענות לנזקים בכל עניין רפואי שהוא. ככלל, "נכות" נקבעת בגין ממצאים אובייקטיביים וקליניים וכן ובעיקר בגין מגבלות וגריעה מיכולת וכושר התפקוד ולא בגין תלונות סובייקטיביות או "כאבים" בלבד, ואפילו לא על סמך ממצאים בבדיקות הדמיה (עם אפשרות לחריגים מסויימים, כמו, למשל, נכות בגין שבר בחוליה בעמוד השדרה שניתנת בגין השבר, כשלעצמו, או פגיעות ונכויות שמטבען ומטיבן הן בתחום "רפואת כאב" ובגין כאבים, או תלונות בתחום הנפשי שמטבען ומטיב הן סובייקטיביות בעיקרן). ככלל, בתביעות "רגילות" (שלא מול משהב"ט) הנכות נקבעת על יסוד סעיפי הפגימה שנקבעו ב תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 הידועות יותר כ"ספר הליקויים", "רשימת הליקויים והמחלות" או "ספר המבחנים" של המוסד לביטוח לאומי. בתביעות מול משרד הביטחון נקבעת הנכות מכוח תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 אסור להיקלע להלך המחשבה הנפוץ מאד (אך שגוי ומסוכן) של "אני יודע הכי טוב מה יש לי" או "אני סובל מכאבי גב תחתון או בעמוד שדרה מותני \ כאבי ברכיים \ כאבים בצוואר \ צוואר תפוס \ כאבי רגליים \ כאבים בכתף , בשורש כף היד (וכו'; בחרו את המתאים לכם - כל אחד לפיו תלונותיו האישיות) אז בטוח יש לי נכות" (או להיפך - "אני בטוח שאין לי כלום"). חשוב מאד להתייעץ בהקדם האפשרי לאחר הפגיעה עם עו"ד מקצועי ומנוסה - עורך דין לנזיקין, וספציפית עורך דין לנזקי גוף, שיידע גם להכווין אתכם לרופאים הנכונים, לבדיקות הנכונות ולמהלכים הנכונים לבירור מצבכם הרפואי. נשמח לעמוד לרשותכם ולתת לכם את הייעוץ הדרוש לכם!

עקרונית, על פיצויים כספיים שמשולמים בגין נזק גוף לא נדרשים לשלם מס הכנסה. ס' 9(7) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 קובע לעניין פיצויים פטורים כתוצאה מנזק גוף - "כל סכום הון שנתקבל כפיצויים כוללים על מוות או חבלה". יחד עם זאת, לכל כלל יש חריג והדברים אינם תמיד "שחור או לבן", והדברים נכונים גם בהקשר זה.

היוון הוא "הפיכה להון; חישוב הערך הנוכחי של סכום כסף שישולם בעתיד או חישוב הערך העתידי של סכום כסף שישנו בהווה" - שושנה בהט ומרדכי מישור מילון ההווה (1995). בהקשר של פיצויים בגין נזקי גוף, פעולת ההיוון מבוצעת כאשר לניזוק משולם סכום כסף (לרוב גדול), כסכום חד-פעמי היום, וזאת כפיצוי בגין נזקים עתידיים, למשל הפסדי שכר, הוצאות רפואיות או עזרה חודשיים, שיכולים להתפרש לעתיד על פני שנים רבות. ההיוון נועד, מבחינה זו, לגלם את ההנחה שערך הכסף המשולם כיום, וב"מכה" אחת, גדול יותר מערכו העתידי, ותוך התחשבות בכך שהניזוק יכול להשקיע את הכספים ולהניב, בהתאם, "רווחי" ריביות. לעת הזו (3/2020), ריבית ההיוון עומדת על 3% (על שיעור הריבית ראו תשובה נפרדת).

במשך שנים רבות התלבטו בתי המשפט בשאלה מהו שיעור ריבית ההיוון הראוי לפיצויים בגין נזקי גוף. במרוצת השנים שלטה העמדה (בעקבות הלכות של בית המשפט העליון) לפיה ריבית ההיוון במקרים אלה תעמוד על 3%. מעת לעת, הובאו בפני בתי המשפט מקרים פרטניים בהם נעשה ניסיון להביא לשינוי הריבית, והפחתתה, בין היתר על יסוד חוות דעת כלכלנים, ולאור הטענה כי ריבית היוון בשיעור 3% איננה ריאלית, ואיננה משקפת את המצב הכלכלי ואת הריביות הריאליות במשק, שלמרבה הצער לא צלחו. ביום 1.10.17 תוקנו (תיקון תשע"ו-2016) תקנות הביטוח הלאומי (היוון) תשל"ח-1978 ("תקנות ההיוון"), באופן שבו הופחתה ריבית ההיוון מ3% ל-2% בכל הנוגע להיוון תגמולי המוסד לביטוח לאומי. בכך נדמה היה כי, סוף כל סוף, הגיעה העת לשינוי ריבית ההיוון גם לגבי פיצויים לניזוקים נזק גוף. בפסיקה עדכנית החלו נשמעו דעות שונות וסותרות, כאשר חלק מהשופטים מקבלים את הטענות, ומעמידים את הריבית על 2%, בין היתר, בניסיון ליצור התאמה לתקנות ההיוון המתוקנות, בעוד ששופטים אחרים מותירים את ריבית ההיוון הקיימת (3%) על כנה. שאלה מורכבת זו התגלגלה לפתחו של ביהמ"ש העליון, ואף הובילה להקמת ועדה בין משרדית של משרד האוצר ומשרד המשפטים ("ועדת קמיניץ") שפרסמה את מסקנותיה בדו"ח מיוחד. לאחרונה הכריע ביהמ"ש העליון בסוגיה ( ע"א 3751/17 וע"א 4268/17 ), בין היתר על יסוד מסקנות והמלצות הועדה, והחליט להותיר את ריבית ההיוון על פיצויים בגין נזקי גוף בשיעור של 3%. יחד עם זאת, "לא הכל אבוד", ולא נאמרה עדיין המילה האחרונה. [עדכון 22.11.2020: בקשה לקיים דיון נוסף בפסה"ד, בהרכב מוחלט, נדחתה לאחרונה (10.11.2020) - דנ"א 6370/19 - ר' ההחלטה כאן]. הן בדו"ח ועדת קמיניץ והן מביהמ"ש העליון יצאה הקריאה להתערבות המחוקק ועד שהדבר יבוצע קיימת הסכמה רוחבית למעשה, לפיה גם ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי יעשה לפי ריבית היוון בשיעור של 3%, על מנת למנוע פער ופגיעה בניזוקים.

בגדול, פיצוי בתביעה בגין נזקי גוף מורכב, נקבע ו"מחושב" בהתאם ל"ראשי נזק" מוכרים ומקובלים בחוק ובפסיקה, ובהם ראשי הנזק העיקריים הבאים (ליתר פירוט והרחבה קראו לגבי כל ראש נזק בנפרד): כאב וסבל(או פיצוי בלתי ממוני) מה שרבים נוהגים לכנות "עוגמת נפש" וכשמו כן הוא - נועד לפצות על נזק שאיננו נזק ממוני; הפסדי שכר או אובדן כושר השתכרות הן לעבר והן לעתיד - ככל שפגיעה ונזק גוף גרמו - בנוסף לפגיעה הגופנית\נפשית כשלעצמה, גם לנזק ממוני בדמות פגיעה בשכר, הפסד שכר או פגיעה וירידה ביכולת\פוטנציאל ההשתכרות, לעבר ו/או לעתיד, הדבר מקנה עקרונית זכאות לפיצוי; הפסד זכויות סוציאליות ו/או הפסד פנסיה לעבר ולעתיד - פגיעה ונזק גופניים\נפשיים משליכים ועלולים לפגוע גם בזכאותו של הניזוק לזכויות סוציאליות נלוות ו/או זכויות לפנסיה, והדבר מקים לו זכות לפיצוי גם בגין כל פגיעה והפסד שנגרמו ו/או שייגרמו לו מבחינה זו; עזרת הזולת (ידוע גם כעזרת צד ג' או סיעוד) לעבר ועתיד - נפגע שניזוק נזק גוף נהוג לפצותו בגין עזרת הזולת\עזרת צד ג'\סיעוד לו נדרש ו/או יידרש בעתיד, בוודאי בתמורה (כסף) אך גם שלא בתמורה (חינם; עזרת בני משפחה למשל) ככל שמדובר בעזרה חריגה ומעבר לנהוג ולמקובל בין בני משפחה; הוצאות שונות (רפואיות ואחרות) לעבר ועתיד - פגיעה ונזק גופניים\נפשיים, כרוכים או עשויים להיות כרוכים, גם בהוצאות נלוות, ובראש ובראשונה הוצאות רפואיות (רכישת תרופות, משחות, עזרים רפואיים, השתתפות עצמית בטיפולים, טיפולים שאינם בסל הבריאות וכו') ומזכים בפיצוי בהתאם; נסיעות\ניידות לעבר ולעתיד - פגיעה ונזק גופניים\נפשיים עשויים גם להשליך על יכולת הניידות\נסיעה של הנפגע, ולחייבו לעשות שימוש - בכלל או באופן מוגבר, בתחבורה חלופית ו/או ציבורית, והניזוק עשוי להיות זכאי מבחינה זו לפיצוי והחזר הוצאותיו, בוודאי בגין הוצאות נסיעה וניידות שהוציא ויוציא לצורכי קבלת טיפולים רפואיים; כאמור, אלו ראשי הנזק העיקריים ולהם עשויים להתווסף, בהתאם לטיב העניין והתביעה ונסיבות כל מקרה לגופו, ראשי נזק נוספים. שיעור והיקף הפיצוי בכל ראש נזק כשלעצמו, וכמכלול, תלוי, כמובן, בנסיבותיו של כל מקרה לגופו. יחד עם זאת, חשוב גם לדעת ששיעור והיקף הפיצוי תלויים גם במגבלות אובייקטיביות וכלליות הקבועות בחוק ובפסיקה, כך, למשל, לגבי ראש הנזק של "כאב וסבל" ומגבלת השכר שניתן לקחת בחשבון לצורכי חישוב הפסדי שכר בתביעות פלת"ד (תאונות דרכים). רוצים לשמוע עוד? הרחיבו את קריאתכם או פנו עוד היום לייעוץ משפטי מקצועי לבדיקת הפיצוי וראשי הנזק הרלבנטיים לגביכם!

כאב וסבל, או פיצוי בגין נזק בלתי ממוני, שאותו רבים מכנים "עוגמת נפש", משמעו, בעצם, כל אותן השלכות והשפעות שיש לפגיעה בתאונה על הניזוק שאינן בהכרח ניתנות למדידה וכימות ממוני פשוט או פשטני. זאת, בשונה, למשל, מהפסדי שכר (נזק ממוני) שעל קיומם ניתן לרוב ללמוד ולהסיק, לרוב, מתוך עיון בתלושי שכר והשוואה בין השכר שלפני התאונה לשכר שלאחריה. ״ואשר לשאלת ההערכה של דמי-הנזק בשל הכאב והסבל: האמת ניתנה להיאמר כי אם לצורך קביעת דמי-הנזק אשר בראשי נזיקין כלליים אחרים עומדים לרשותו של בית-המשפט לפחות חומר סטטיסטי מקובץ או מוכח, וראיות של ממש הלקוחות מתוך עבו­ דתו היומיומית של הניזק, הנה בחישוב דמי-הנזק בראש נזיקין כללי זה הפרוץ מרובה על העומד והניחוש על המוחש. כיצד זה אפשר להעריך, במדויק או אפילו בקירוב, בכסף או בשווה-כסף את הכאב והסבל או את הצער והבושה של אדם שנקטעה ידו או רגלו, או שמהלך על רגליו והדאגה מכרסמת את לבו כי ימיו ספורים עלי אדמות?״ (ע״א 70/52 גרוסמן נ׳ רוט, פ״ד ו 1242, 1254. "גם המשפט העברי הכיר בכאב וסבל, אף ששומת הנזק קשה היא אף לשיטתו (ראו רמב"ם, נזיקין חובל ומזיק ז, ט'; ד"ר ז' ורהפטיג, "שומת הנזק כיצד", מגל ג' (תש"מ), 11-7; ש' אלבק, פשר דיני הנזיקין בתלמוד, 90). החובל בחברו - לענייננו, האחראי בנזיקין כלפי חברו -חייב כלפיו, על פי המשפט העברי, בחמישה ראשי נזק: "בנזק, בצער, בריפוי, בשבת ובבושת"(משנה בבא קמא ח, א'). הנזק הוא הירידה בדמיו של הניזוק מחמת החבלה; הצער הוא, ביסודו, מה שייקרא בלשוננו כיום כאב וסבל; הריפוי - כפשוטו; השֶבֶת הוא אבדן השתכרותו בימי מחלתו; והבושת היא הבושה שנגרמה לו, העשויה בימינו לבוא אף היא בגדרי כאב וסבל. הגמרא (בבלי בבא קמא, פ"ה ע"א) מסבירה כיצד שמים את הצער - הכאב והסבל -והיא יוצאת מן ההנחה כי אדם לא ייטול כל ממון שבעולם מראש כדי שתיקטע ידו, אלא האומדן נעשה במקרה שאדם חויב על ידי המלכות כי תיקטע ידו, כמה ישלם בעבור קטיעתה בסם (אם נרצה, בהרדמה - א"ר), כנגד קטיעתה בסיף בלעדי זאת. לעניין הבושת ראו שם, פ"ו ע"א - פ"ז ע"א. נביא דברים בלשון ההלכה (רמב"ם, נזיקין, הלכות חובל ומזיק, ב', ט', י'):'(ט) כמה הוא הצער, הכל הוא לפי הניזק יש אדם שהוא רך וענוג מאוד ובעל ממון הרבה, ואילו נתנו לו ממון הרבה לא היה מצטער מעט(נכון לשאת ולוא צער מועט - א"ר). ויש אדם שהוא עמלן וחזק ועני ומפני זוז אחד מצטער צער הרבה. ועל פי הדברים האלה אומדין ופוסקין הצער.(י) כיצד משערין הצער, כמקום שחיסרו אבר, הרי שקטעו ידו או אצבעו אומדים כמה אדם כזה רוצה ליתן בין לקטוע לו אבר זה בסיף או לקטוע אותו בסם אם גזר עליו המלך לקטוע ידו או רגלו, ואומדין כמה יש בין זה לזה ומשלם המזיק...'.עינינו הרואות כי הסבל נמדד באופן אינדיבידואלי, בכל מקרה לגופו, אך הוא הוכר מימים קדמונים כבר פיצוי." - ע"א 9656/03 עזבון מרציאנו נ' זינגר, [פורסם בנבו] פסקה ל"ג (2005) בתביעות מכוח חוק הפלת"ד (תאונות דרכים), מאחר ומדובר בחוק סוציאלי שמטיל אחריות מוחלטת (ללא צורך בדיון והוכחת אשם), הוגבל הפיצוי בראש נזק זה בחוק מלכתחילה ל"נוסחת חישוב" שמורכבת משקלול נתונים (נכות, ימי אשפוז וכו') ושלא נרחיב בה את הדיבור. להבדיל אלפי הבדלות, בתביעות נזיקין, בהן יש להוכיח את רכיב האחריות והחבות כתנאי להצלחה התביעה, הפיצוי בראש נזק זה אינו מוגבל ונתון, הלכה למעשה, לשיקול דעת בית המשפט, המשקלל לעניין זה שיקולים ופרמטרים שנקבעו בפסיקה. במרוצת השנים התגבשו בפסיקה עקרונות ושיקולים מנחים לפסיקת פיצוי בראש הנזק של "כאב וסבל". כך, בקביעת גובה הפיצויים בגין כאב וסבל נקבע שיש להתחשב בנתונים מסוימים, כגון גילו של הנפגע, תוחלת חייו הצפויה במומו, חומרת הפגיעה ותוצאותיה ארוכות הטווח לרבות הפגיעה בהנאות החיים, האפשרות לרכוש הנאות תחליפיות, אובדן הסיכוי להקים משפחה, כיעור, סיכויי ההחלמה או ההחמרה העתידיים, פגיעתו הפיסית של הניזוק, משך האשפוז, הסבל שנגרם לניזוק עקב הנכות והאפשרות שיתפרנס בכבוד, נסיבות היגרם הנזק, הטיפול הרפואי לו נזקק הנפגע, אופיו של הטיפול הרפואי וכיוצא באלה (ר' למשל ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (כרך א) וע"א 675/82). כאמור, מדובר בעקרונות ושיקולים (לא ממצים) ומנחים בלבד וככלל, ביהמ"ש יפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנתוני המקרה וישקול וישקלל את מכלול השיקולים ומורכבות הנזק בכל מקרה לגופו ובמטרה לפסוק לניזוק האינדיבידואלי פיצוי הולם לנזק שנגרם ספציפית לו.

הליכי פשיטת רגל לא שוללים את זכותו של פושט הרגל לתבוע ולקבל פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו (בהנחה, כמובן, שיש עילת תביעה). יחד עם זאת, הזכות להגיש תביעה, או להמשיך בניהול תביעה קיימת שבמהלכה נפתח הליך פשיטת הרגל, מותנית בקבלת אישור ביהמ"ש הדן בהליך פשיטת רגל. כן יש לדעת כי לאחר שנים ארוכות בהן חלה "הלכת ידידיה" הותיקה [הלכה משנת 1968; ע"א 38/68 הנאמן בפשיטת רגל של ידידיה ראובן נגד ראובן, פ"ד כב(2) 14, [(1968, שקבעה כי זכות תביעה על נזק שנגרם לגופו של פושט הרגל היא זכות אישית שלא עוברת לנאמן, וכי הפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לפושט הרגל שייך לפושט הרגל בלבד, לא מכבר ביטל ביהמ"ש העליון הלכה זו ]ע"א 10217/16, 5613/17 ו- 6447/17 ב.ת.ב - בניני תעשייה באר שבע בע"מ נ' רפאל ג'ינר (מיום 17.01.19); לאחרונה נדחתה גם בקשה לקיים דיון נוסף בעניין - דנ"א 1996/19 - פסק דין מיום 11.1.2021) במובן זה שנקבע כי הזכות להגיש תביעה בגין עוולה שגרמה לנזק לכושר השתכרותו של פושט הרגל (ולזכות בפירותיה) שייכת לנאמן. במילים אחרות: הפיצוי בגין ראש הנזק של הפסדי שכר (עבר ו/או עתיד) שייך לנאמן, ולא לפושט הרגל. אך נדגיש ונסייג מייד - רכיבי פיצוי אחרים שאינם הפסדי שכר (כאב וסבל, הוצאות, עזרה וכו') ממשיכים להשתייך לפושט הרגל, ולא לנאמן, כך שהוא זכאי לקבל לידיו את הפיצוי בגינם. כמו כן, לא כל הפסדי השכר שייכים והולכים לנאמן, אלא רק אותו חלק בהפסדי השכר המתייחס לתקופה שעד למתן הפטר בעניינו, שלגביה, ורק לגביה, יועבר הפיצוי ברכיב זה לנאמן. ביהמ"ש העליון התווה בפסק דינו גם את דרכי החישוב. אם כן, גם ניזוק בהליכי פשיטת רגל זכאי לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו (גם אם בצורה מוגבלת) כך שאל תמהרו לוותר על זכויותיכם. פנו עוד היום לייעוץ ולייצוג מקצועי של עו"ד המתמחים בתחום. אנו עומדים תמיד לרשותכם.

הגדרת "תאונת דרכים" לצורכי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( "הפלת"ד") מורכבת ממספר רכיבים שיש לבדוק ולהוכיח התקיימותם - (א) מאורע (ב) שגרם לנזק גוף (ג) עקב שימוש ברכב מנועי (ד) למטרות תחבורה. לעניין זה יש לתת את הדעת, כמובן, להגדרות של "שימוש" ו"רכב מנועי" בחוק (הנכם מופנים לחוק). תחילה יש לבדוק האם מתקיימת ההגדרה הבסיסית (לרבות חלופות מרבות) וכי לא חלה החזקה הממעטת, שאם מתקיימת מחריגה את המקרה ומוציאה אותו מתחולת החוק. גם אם לא מתקיימת ההגדרה הבסיסית, יש לבדוק עדיין האם מתקיימת ולו רק אחת מה"חזקות המרבות", שאז עדיין תוכר התאונה כתאונת דרכים, אלא אם מתקיימת חזקה ממעטת. ניתן לראות ולהבין מהאמור כי לא מדובר בעניין של מה בכך, וכי לא בכדי קיימת פסיקה עניפה מאד (ואף זאת בלשון המעטה) בשאלת הסיווג של אירוע כזה או אחר כ"תאונת דרכים". מדובר בשאלה שפעמים רבות יכולה להיות מורכבת וסבוכה מאד, עובדתית ומשפטית, ודורשת ידע, מקצועיות, והבנה עמוקה ומתחדשת כל העת של המאטריה. נשמח לעמוד לרשותכם ולתת לכם את הייעוץ המקצועי והאיכותי המגיע לכם.

שכר הטרחה בגין טיפול משפטי בתאונות דרכים נקבע והוגבל בכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977 והוא נגזר מהסכום שיתקבל בסופו של יום. במקרה של פשרה לפני הגשת תביעה - 8% (לא כולל מע"מ); במקרה של פשרה לאחר הגשת כתב תביעה אך לפני שניתן פסק דין בתיק - 11% (לא כולל מע"מ); ובמקרה של תשלום לאחר פסק דין -13% (לא כולל מע"מ).

בהחלט! פגיעות רבות, ובעיקר מסוג "צליפת שוט", שנפוצות במיוחד במנגנון פגיעה חזית-אחור, לא מקבלות בהכרח ביטוי מיידי. פעמים רבות השלכות הפגיעה תורגשנה רק מספר ימים ואף יותר לאחר שקרתה התאונה (כאבים בשרירי צוואר או גב, צוואר תפוס או גב תפוס וכו'). ישנן גם פגיעות (למשל באיברים פנימיים) שלא נהיה מודעים להן בהכרח ללא בדיקה ואבחון רפואי. חשוב מאד לפנות לבדיקה בזמן אמת, או סמוך ככל הניתן לאחר התאונה, לוודא שהרופאים רושמים כי מדובר בתאונת דרכים ולפרט את כל האיברים שנפגעו (גם אם כרגע לא כואב לנו). מעבר לחשיבות הבריאות שלנו, ככל שהפניה לקבלת טיפול רפואי תהיה מאוחרת יותר ורחוקה יותר ממועד התאונה וככל שלא נדאג לפרט את כל הפגיעות - יהיה "קל" יותר לחברות הביטוח להתכחש לפגיעות ולטעון להיעדר קשר סיבתי לתאונה.

כן! במסגרת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, וכחלק מהגשמת מטרתו הסוציאלית לדאוג לפיצוי לנפגעי תאונות דרכים, הוקמה "הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" (הידועה בשמה "קרנית"). מדובר בגוף סטטוטורי שתפקידו לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי החוק שאין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח במקרים המתאימים המוגדרים בחוק, למשל במקרה שבו הנהג אינו ידוע ("פגע וברח").

"יפה שעה אחת קודם". לא נגזים אם נאמר שכדאי לפנות ולהתייעץ עם עו"ד כבר במקום התאונה - ככל שהדבר אפשרי כמובן. בין אם מדובר בתאונת דרכים ובין אם מדובר בכל תאונה אחרת שהיא שבה נגרם לנו נזק - חשוב לקבל הכוונה והנחיות להתנהלות נכונה מוקדם ככל האפשר. הדבר עשוי להוות את הבדל בין תביעה "חזקה" עם ראיות מוצקות וסיכויי הצלחה מצויינים לבין תביעה שבשל פניה מאוחרת והתנהלות לא נכונה יהיה קושי רב להוכיחה ושסיכוייה לדחייה יהיו גבוהים.

לא להתפתות ולא לחתום! חברות הביטוח ינסו לסלק תביעות כמה שיותר מהר (וישירות מול הנפגעים) ובכמה שפחות כסף. חתימה על כתב קבלה ושחרור יוצרת התחייבות משפטית מחייבת ומונעת ככלל את האפשרות לטעון ולתבוע פיצויים גבוהים יותר או נוספים בהמשך, גם אם בדיעבד יסתבר שהפגיעה חמורה יותר וכי הפיצויים הכספיים המגיעים גבוהים יותר. תנו לעו"ד לנהל את המגעים למול חברת הביטוח. רק הוא ישמור על זכויותיכם וימקסם עבורכם את הפיצויים. נשמח לעמוד לשירותכם!

לשאלה מי "אשם" בכך שקרתה תאונת דרכים, ואפילו אם התאונה קרתה באשמה מלאה ובלעדית של הנפגע, אין כל רלבנטיות לזכאות הנפגע לפיצויים כספיים בגין נזקיו ככל שהדבר נוגע לתביעת נזקי גוף מכוח פוליסת ביטוח החובה של הרכב. חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 הוא חוק סוציאלי במהותו, שנועד לתת מענה ומזור לנפגעי תאונות דרכים ולהבטיח את זכאותם לפיצויים כספיים ללא כל קשר לשאלת ה"אשם" לקרות התאונה.זאת, בין היתר, על מנת למנוע מצב שבו נפגעי תאונות דרכים יהפכו ל"נטל" כלכלי על החברה. מבחינה זו, וככל שאין התאונה והתביעה מעוררות שאלות של חבות (למשל, האם התאונה התרחשה כלל, האם היה רישיון נהיגה בתוקף, האם היה ביטוח חובה בתוקף וכו') מדובר בתביעות שעליהן חל משטר של "אחריות מוחלטת" ופתוחה הדרך בפני הנפגע להגיש תביעה כנגד מבטחת הרכב בביטוח חובה ולמצות את מלוא זכויותיו כלפיה בגין כל נזק גוף שנגרם לו מהתאונה.

לאחר שנים של הכרעות סותרות בפסיקת הערכאות הנמוכות (שלום ומחוזי) הכריע לאחרונה (12.10.2020) ביהמ"ש העליון (ע"א 7023/19 רע"א 7451/19 רע"א 8051/19) בסוגייה מעניינת ולא פשוטה זו וקבע כי אופניים חשמליים תקניים אינם רכב מנועי לצורכי חוק הפלת"ד. אך מה זה אומר "תכלס"? ובכן, השאלה אם "אופניים החשמליים" נחשבים"רכב מנועי" משליכה לגבי הזכאות לתבוע מכוח חוק הפלת"ד. כך, למשל, רוכב אופניים חשמליים שנפגע מרכב ייחשב כ"הולך רגל" ככל שהאופניים החשמליים אינם "רכב מנועי" ויוכל לתבוע את מבטחת הרכב הפוגע. מנגד, אם אופניים חשמליים כן נחשבים "רכב מנועי" - לכאורה לאותו רוכב אין זכות תביעה כנגד הרכב הפוגע ומבטחתו, ומאחר וככלל (נכון להיום) אין ולא ניתן לבטח אופניים חשמליים בביטוח חובה - יוצא שאין לרוכב האופניים הניזוק כל עילת תביעה שהיא מכוח חוק הפלת"ד, ואם הוא גם אשם בתאונה, הרי שגם תביעה נזיקית כנראה לא תצלח ורוכב האופניים הניזוק עלול צאת "קירח מכאן ומכאן" וללא כל פיצוי. מדובר בתוצאה קשה במיוחד כאשר במקרים רבים הפגיעה ברוכב האופניים קשה מאד ועלולה להותיר אותו עם נכויות קשות וכעול על משפחתו ועל החברה בכלל. מנגד, הולך רגל שנפגע מאופניים חשמליים - הוא יעדיף כי אלו יוכרו כ"רכב מנועי", שכן אז יש לו זכות תביעה מכוח חוק הפלת"ד כנגד רוכב האופניים, ומאחר ואלו אינם מבוטחים בביטוח חובה - כנגד קרנית - גוף חזק ואיתן כלכלית. אם, לעומת זאת, אופניים חשמליים אינם מוכרים כ"רכב מנועי" - הולך הרגל עלול לצאת גם הוא ניזוק פעמיים - פעם אחת מעצם הפגיעות שנגרמו לו בתאונה ופעם נוספת מכך שאין גורם בעל "כיס עמוק" שממנו יכול להיפרע בגין נזקיו (וגם זאת בהנחה והאשם לקרות התאונה הוא ברוכב האופניים החשמליים ולא בהולך הרגל). העניין לא פשוט וההכרעה, לכאן או לכאן, פוגעת ותפגע, בהכרח, בחלק מציבור הנפגעים אך לאור פסיקת העליון החדשה ניתן לומר שרוכבי אופניים שנפגעו מרכב צד ג' - "הרוויחו" ככלל , ואילו הולכי רגל שנפגעו מאופנים חשמליים - פחות. יחד עם זאת, אין ספק שגם ולמרות פסיקת ביהמ"ש העליון יוסיפו להתנהל ויכוחים ודיונים רבים בבתי המשפט ובכל מקרה ומקרה בשאלה האם האופניים החשמליים באותו מקרה היו "תקניים" או שבוצעו בהם שינויים במידה כזו שהוציאה אותם מגדר ההגדרה של אופניים עם מנוע עזר והפכה אותם ל"רכב מנועי", כך שהעניין רחוק עדיין מלהסתיים. בכל מקרה, וכמו תמיד - רצוי ומומלץ תמיד לפנות ולהתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום כדי לקבל את הייעוץ המשפטי הטוב והנכון ביותר, לדעת להתנהל נכון, ולמקסם את התוצאה. פנו אלינו עוד היום!

חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 161), התשע"ה-2015, שנכנס לתוקפו בחודש 12/15, קובע ומגדיר את שיעור שכר הטרחה שניתן לגבות בגין טיפול בתביעות למול המוסד לביטוח לאומי. זאת,לא רק בגין טיפול ע"י עורכי דין, אלא גם בגין טיפול ע"י חברות שונות הפועלות בתחום זה בגדר ייעוץ למיצוי זכויות. לנוחיותכם צירפנו דף הסבר של הביטוח הלאומי המסביר בפירוט ונותן מענה בכל עניין ושאלה בהקשר זה, ושחייב להיות מצורף גם לכל הסכם התקשרות עם מייצגים למתן שירותי טיפול בתביעות למול המוסד לביטוח לאומי. נשמח להיות לכם לעזר!

למלא ולהגיש את המסמכים גם אם המעסיק לא חותם ולציין את סירובו לחתום! אין זה סוד כי יש מקרים רבים בהם המעסיק, מסיבות כאלו או אחרות, לא מוכן להכיר בתאונת העבודה, ו/או לא מוכן לחתום לעובד שנפגע בתאונת עבודה על טפסים, בין אם זה טופס תביעה לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (בל/211) ואפילו בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה לעובד שכיר (בל/250). נפגעי עבודה רבים טועים לחשוב כי בהיעדר חתימה של המעסיק על טופסי המוסד לביטוח הלאומי אין ולא ניתן לפנות לביטוח הלאומי למימוש זכויותיהם. ואולם, בעוד שחתימת המעסיק על הטפסים היא אכן עניין מבורך ורצוי, שיכול לייעל את ההליך ולחסוך בירורים מיותרים - היא איננה "תנאי בלתו אין"!. ניתן ויש להגיש את התביעות לביטוח לאומי גם אם וכאשר המעסיק מסרב לחתום עליהן. אנו ממליצים להתייעץ עם עו"ד בקיא בתחום, שיוכל לסייע לכם הן בהתנהלות למול המעביד והן למול הביטוח הלאומי. נשמח לעמוד לשירותכם!

ועדת ערר רפואית בוחנת את המקרה מחדש ובהחלט יכולה להגיע למסקנה, על סמך בדיקותיה והתרשמותה העצמאיים, שיש מקום להפחית מהנכות שקבעה הועדה מדרג ראשון. יחד עם זאת, בעקבות פסיקת בתי הדין לעבודה התגבש חוזר "מסירת מידע למבוטח על אפשרות להסרת ערר" שלפיו פועל המוסד לביטוח לאומי, אשר מחייב במקרים כאלה להזהיר את המבוטח, לאפשר לו להתגונן ולאפשר לו למשוך את הערר, ובכך להימנע מהפחתת הנכות.

עקרונית, תקנה 27 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, קובעת כי ערר על החלטה של ועדה רפואית יש להגיש תוך 30 ימים מהיום בו נמסרה ההחלטה. ואולם, בפועל, לפי נהלים של המוסד, ניתן להגיש ערר תוך90 ימים מהיום שבו נשלחה ההחלטה.

"נפגע עבודה" שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות זמנית בשיעור נמוך מ-100%, עשוי להיות מוכר, בהתקיים התנאים קבועים בתקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, כ-"נכה נזקק" ולקבל קביעת דרגת נכות - ותשלום תגמולים בהתאם - לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית, בשיעור של 100%, לתקופה שלא תעלה על 4 חדשים. משמעות הדברים היא שלפרק זמן של עד 4 חודשים ייחשב אותו נפגע "כאילו" יש לו נכות רפואית בשיעור של 100% ויקבל תשלום לפי 100% נכות, גם אם בפועל פגיעתו איננה בדרגת חומרה שכזו. להלן לשון תקנה 18א (נוסח נכון לחודש 8/2020): "(א) בתקנה זו -"הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה; "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות. (ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100%, לתקופה שלא תעלה על 4 חדשים. (ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה; כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה, לפי תקנה זו, תקנה 16א או תקנה 17; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול. (ד) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולועדה, יועבר אף לנפגע."

תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, הידועה בשם "תקנה 15", היא תקנה חשובה שמאפשרת, בתנאים ובמגבלות הקבועים בה, להגדיל את דרגת הנכות של הנפגע עד 50% מדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו, ולקבל תגמולי מל"ל בהתאם. כך, למשל, נפגע עבודה שנקבעה לו דרגת נכות צמיתה בשיעור של 10% והופעלה לגביו תקנה 15 במלואה יקבל תגמולי מל"ל לפי דרגת נכות בשיעור של 15%(!) למרות שבפועל דרגת נכותו הרפואית עומדת "רק" על 10%. להלן לשון התקנה (נוסח נכון לחודש 8/2020): "(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. (ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו."

דמי פגיעה (או בקיצור: "דמ"פ") הם כספים שמשולמים לנפגע עבודה שמגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודאה על תאונת עבודה (בל.211) למוסד לביטוח לאומי, ושנועדו לתת מענה ופיצוי כספי מסויים לפרק הזמן הסמוך לאחר התאונה (עד 13 שבועות; 91 ימים) ככל שבמהלך פרק זמן אותו נפגע סבל מהפסד שכר\הכנסות מעבודתו.

ככלל, דמי פגיעה הם נגזרת של ההכנסה/השכר שלפני התאונה. ביטוח לאומי לוקח בחשבון את השכר הרבע שנתי (שכר ב-3 החודשים שלפני התאונה) ומתוכו מביא בחשבון רק 75% מהשכר, ואת התוצאה מחלקים ב-90 כדי לקבל את שיעור דמי הפגיעה ליום. לדוגמא, נפגע תאונת עבודה שב-3 החודשים לפני התאונה השתכר 10,000 ש"ח לחודש - שכרו לצורכי תשלום דמ"פ (דמי פגיעה) ליום יהיה: [(10,000 ש"ח * 3 חודשים) * 75%] \90 ימים = 250 ש"ח דמ"פ ליום * מספר ימי הפגיעה להם הוא זכאי לפי חוק. מספר הערות (לא ממצות): 1. השכר שנלקח בחשבון הוא השכר החייב בתשלום דמי ביטוח, כולל שעות נוספות, פרמיות ומענקים (למשל, ביגוד, הבראה ומשכורת 13). 2. מדמי הפגיעה מנוכים מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות. 3. קיים רף עליון לגובה דמ"פ ליום, שנכון ל-1/2020 עומד על 1,114.38 ש"ח ליום. 4. דמי הפגיעה משולמים החל מהיום השלישי (במקרה של היעדרות של פחות מ-12 ימים) ומהיום שלמחרת תאונת העבודה (במקרה של היעדרות יותר מ-12 ימים). 5. דמ"פ לא משולמים כאשר הנפגע עובד בפועל בתקופת אי הכושר.

למרבה הצער, אנו נתקלים פעמים רבות בלקוחות שכלל אינם מודעים לכך שיש להם פוליסות ביטוח שמכסות, או שעשויות לכסות, נזקי גוף שנגרמו להם, ולהקנות להם זכאות לתגמולי ביטוח בהתאם, או שאינם מודעים ולא גילו להם שהם עשויים להיות זכאים לתשלום נוסף ולא מבוטל מכוח פוליסות ביטוח שונות שבהן הם מבוטחים או מוטבים - אם באופן יזום ופרטי, ואם במסגרת מקום העבודה ו/או הלימודים. ככל שאינכם יודעים או זוכרים אילו פוליסות קיימות על שמכם, וככל שיש לכם סוכן ביטוח - ניתן לפנות לסוכן הביטוח ולבקש ממנו מידע ופירוט מלא של הביטוחים על שמכם. אפשרות נוספת וטובה לא פחות (אם לא יותר) היא לגשת לאתר "הר הביטוח" הממשלתי, להקיש את הפרטים שלכם ולקבל פירוט מלא של מכלול הביטוחים על שמכם. כמובן שגם לאחר שתאתרו את הביטוחים על שמכם, חשוב שעורך דין המבין ובקיא בתחום הביטוחים יעבור על הביטוחים והפוליסות ויבדוק עבורכם את תנאי הזכאות, אם בכלל, ויסייע לכם לממש את זכויותיכם, דבר הכרוך לעיתים רבות במאבק לא פשוט למול חברות הביטוח. בהצלחה! נשמח לעמוד לרשותכם ולסייע לכם גם בנושא זה.

נכון לעת הזו (3/2021) איילון חברה לביטוח בע"מ זכתה במכרז והיא מבטחת בביטוח תאונות אישיות תלמידים לשנות הלימודים תש"ף ותשפ"א (לתקופה שמיום 1.9.2019 ועד ליום 31.8.2022). לתנאי וסייגי הפוליסה לשנת הלימודים תש"ף (1.9.19-31.8.20) לחצו - כאן . לתנאי וסייגי הפוליסה לשנת הלימודים תשפ"א (1.9.20-31.8.21) לחצו - כאן. למסמכים המסבירים לגבי הליך הגשת תביעה לביטוח מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות איילון - לחצו כאן . איילון זכתה במכרז ביטוח תלמידים והייתה המבטחת גם בשנת הלימודים תשע"ט, בתקופה שמיום 1.9.2017 ועד ליום 31.8.2018 (לחצו כאן לתנאי וסייגי הפוליסה) וכן בשנת הלימודים תשע"ז, בתקופה שמיום 1.9.2016 ועד ליום 31.8.2017 (לחצו כאן לתנאי וסייגי הפוליסה)

"כפל ביטוח" היא סטואציה שבה קיים כיסוי ביטוחי למבוטח\מקרה ביטוח\סיכון\נזק ביותר מפוליסת ביטוח אחת. כפל ביטוח יכול להיווצר, לדוגמא, בפרוייקט בניה שבו מעורבים מספר גורמים (יזם, קבלן ראשי, קבלני משנה) והיזם עורך פוליסות ביטוח שמכסות גם את אחריותם של הקבלן הראשי וקבלני המשנה, שגם הם דאגו לערוך פוליסות ביטוח שמכסה את אחריותם, ולהיפך (הקבלן הראשי או קבלן המשנה דואגים לכלול בפוליסה שלהם את היזם כאשר ליזם יש גם פוליסה משל עצמו שמכסה את אחריותו). דוגמא נוספת, ורלבנטית יותר לאנשים פרטיים ולחיי היומיום, היא מקרה, שכיח מאד לצערנו, שבו במרוצת השנים אנשים רוכשים ביטוחים שונים, למשל ביטוח תאונות אישיות, ו"שוכחים" שרכשו או שיש להם כבר ביטוח דומה, או שרוכשים פוליסת ביטוח שכוללת מספר ביטוחים (פרקי ביטוח) שחלקם עשויים לחפוף לביטוחים שכבר ברשותם. אך חשוב לדעת ולהבין- כיסוי ביטוחי ביותר מפוליסת ביטוח אחת אין משמעו קבלת פיצוי "כפול"! סעיף 59 ל חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 , שעוסק בסוגיית "כפל הביטוח", קובע את זכאותו של המבוטח לקבל את סכום הביטוח החופף מכלל המבטחים ביחד ולחוד, כאשר בינם לבין עצמם מתחלקים המבטחים בסכום הביטוח החופף, עפ"י רוב לפי היחס שבין סכומי הביטוח.